המעבר לכיתה א', כמוהו כמעבר שלנו המבוגרים למקום עבודה חדש, או לעיתים כמו המעבר לארץ אחרת. אני אסביר - ישנם ילדים שהמעברים עבורם הם טבעיים וההתאקלמות שלהם היא קלה באופן יחסי, כמו מעבר שלנו המבוגרים לעבודה חדשה - קצת נרגשים, קצת נבוכים, סקרנים לגבי החברים החדשים במקום העבודה, אפילו מעט חוששים מהמנהל\ת שיהיה\תהיה לנו. כנ"ל לגבי רוב הילדים - הם נרגשים ליד מי ישבו ביום הראשון, קצת נבוכים מהחברים החדשים, או מאלה שנוספו לכיתה, סקרנים לגבי מי תהייה\יהיה המורה ואפילו מעט חוששים מהסמכות החדשה.

מבוגרים אלה וילדים אלה - יחוו את המעבר ללא תקלות מיוחדות וברוב הפעמים יש זרימה נעימה מהגן אל בית הספר.

כשאני משווה מעבר לכיתה א' כמעבר מבוגרים לארץ אחרת - הכוונה היא למעבר קשה יותר. אלה אותם ילדים שמגיל צעיר חווים קשיים בהתפתחות בתחומים השונים - בתחום המוטורי, השפתי, התחושתי, הרגשי ועוד. עבורם המעבר לכיתה א' הוא קשה שבעתיים. כשמתווספים לכך קשיי זיכרון, קשיי למידה - המעבר הופך למשימה קשה שצריך לצלוח.

לגיל הילד יש משמעות גדולה - אם הוא\היא קטן\ה וישנם קשיים שנצפו מגיל צעיר - יתכן וכדאי לחשוב על הישארות שנה נוספת בגן החובה. שנה של חיזוק הילד\ה מהבחינות השונות. בעת היסוס - אני ממליצה לפנות לאבחון מוכנות לכיתה א', אבחון המורכב ממבחנים שונים (כפי שמפורט ב"אבחון דידקטי") ולאחריו תגיע המלצה - האם להשאיר את הילד\ה שנה נוספת בגן או להעלותו\ה לכיתה א'. בשני המקרים - נבנית עבורו\ה תוכנית טיפולית בהתאם לקשיים שעלו באבחון ובכלל.

בהצלחה!